פסק-דין בתיק ת"ק 008368/02

התובע הגיש תביעה על סך של 5,700 ש"ח כנגד הנתבעת - חברה בע"מ ומנהלה - הנתבע.

הנתבעת עוסקת במתן שירותים של גישור, פישור,  בוררות וכן הכנת כתבי בית דין וייעוץ משפטי ללקוחותיה השונים.

התובע נקלע לסכסוך עם אשתו ועל כן משהבחין בפרסום שפורסם בעיתונות על ידי הנתבעת ולפיו " אלמגן ...גבר אתה לא לבד... " פנה לנתבעת וקבע עמה פגישה לייעוץ שהתקיימה במשרדי הנתבעת ביום 5/8/01.

בפגישה  נפגש התובע עם הנתבע. הנתבע,  לאחר שתיחקר את התובע  באשר לטיב יחסיו עם אשתו, דחק בו להגיש תביעה לגירושין לבית הדין הרבני וזאת על מנת לקנות סמכות בכל הנוגע למחלוקות שבין התובע לאשתו.

בכתב התביעה שהוכן על ידי הנתבע, בשמו של התובע, פורטו עובדות באשר להתנהגות אשת התובע, עובדות אשר שוכנעתי כי אין להן כל בסיס. כן שוכנעתי כי טענות אלו לא נטענו על ידי התובע בפני הנתבע, אלא הושמו בפיו על ידי הנתבע .

יתרה מכך,  כתב התביעה עלול היה לגרום להחרפת המחלוקת שבין התובע לאשתו, מחלוקת אשר לא היתה לו כוונה להחריפה.

באותה פגישה, שילם התובע לנתבעת סך של 3,150 ש"ח. משקיבל הנתבע לידיו את כתב התביעה, שהוכן על ידי הנתבעים , או מי מטעמם,על מנת שיגישו בעצמו לבית הדין הרבני באשקלון, הוא פנה לנתבעים ודרש כי יושב לו התשלום ששילם.

 בעקבות זאת, התקיימה פגישה בין הצדדים ובה התחייב הנתבע להשיב לתובע את מלוא התשלום ששי, אולם בסופו של יום השיבה הנתבעת לתובע סך של 300 ש"ח בלבד.

הנתבעים דחו את טענות התובע בטענה  כי התובע פנה לנתבעת עקב סכסוך שהתגלע בינו לבין אשתו, כי במהלך הפגישה עם התובע יזמה הנתבעת קשר עם אשת התובע על מנת למצוא דרך של פשרה לצורך שלום בית/או לגירושין לפי הסכם, אולם משאשת התובע סרבה לשתף פעולה -הוכנה עבורו תביעה לבית הדין הרבני, באמצעות עורך דין.

התובע דחה את טענת הנתבעים כי שוחחו עם אשתו.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 2.6.03 הסתבר כי כנגד הנתבעת הוגשה תביעה על ידי לשכת עורכי הדין בטענה כי הנתבעת פועלת בניגוד לסעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: " החוק") כן הוברר כי ניתנו החלטות בענין זה על ידי ביהמ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי בתל אביב .

הנתבעים התחייבו להמציא לתיק בית המשפט העתקי אותן החלטות, אולם עד למועד מתן פסק דיני זה לא המציאו הנתבעים העתקי מסמכים אלה.

אקדים ואומר, כי עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין ואילו עדותו של הנתבע הייתה חמקמקה ולא עוררה בי כל אמון.

לאור הראיות שהובאו בפני הגעתי למסקנה כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 98 לחוק וכי הסיגה את גבולו של מקצוע עריכת הדין.

איני נותן אמון בדברי הנתבע לפיו כתב התביעה הוכן על ידי עורך דין, מה גם, שזהותו של אותו עורך דין לא נמסרה על ידי הנתבעים.

זאת ועוד, הנתבע שאינו עורך דין, נתן לתובע, במהלך הפגישה, ייעוץ משפטי אשר הוא לא היה רשאי לתתו.

גם באם הנתבעים היו משכנעים אותי כי כתב התביעה אכן נערך על ידי עו"ד, לא היה די בכך כדי לסייע בידם וזאת מהטעם שהנתבעת בפרסומיה ובייעוץ שהעניק הנתבע לתובע, במהלך הפגישה, פעלו בניגוד לחוק.

בענין זה אין לי אלא להפנות לבש"א (ים) 452/02 לשכת עורכי דין נ. פיצוי נמרץ תקדין - נ"ח 2002 (2) , 12, עמוד 14 ו - 16.

לאור האמור לעיל אני קובע כי הנתבעת לא הייתה זכאית לגבות מהתובע את הסך של 3,150 ש"ח .